השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הש' א' רזי) בת"א 1217/05 שניתן ביום 1.2.2010 במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה.
רקע עובדתי
1. במהלך השנים 2004-2003 מסרה המערערת למשיבה, באמצעות חברת סונול כנען בע"מ (להלן: סונול כנען), 19 הוראות תשלום בלתי חוזרות חתומות כדין לתשלום סכום כולל של 9,437,139 ש"ח מחשבונה של המערערת בבנק אוצר השלטון המקומי בע"מ (להלן: הבנק). בכל הוראות התשלום צויין שהן למוטב בלבד, כל אחת מהן מופנית לבנק, בכותרתה מתנוסס שמה של המערערת ומספר חשבונה וכן מופיע הכיתוב הבא: "בהתאם לתנאים שבינינו נבקשכם להעביר מחשבוננו הנ"ל אצלכם את הסכום דלקמן. הוראה זו בלתי חוזרת, לא ניתנת להסבה ותבוצע לזכות המוטב בלבד". תחת פירוט שמו של המוטב (המשיבה) ופרטיו, סכום ההוראה וחתימות מורשיה של המערערת נרשם כהאי לישנה: "הוראה זו הינה בלתי חוזרת, לא ניתנת להסבה ותבוצע לזכות המוטב בלבד. ידוע לנו כי על-פי התנאים שבינינו בצוע ההעברה כפוף, בין השאר, לסייגים הנקובים מעבר לדף". בנוסף, בהוראות התשלום פורטו סייגים שונים בלשון זו:
"אנו מסכימים כי ביצוע ההעברה ייעשה מתוך יתרות זכות שלנו בחשבון הנ"ל אצלכם באוצר השלטון המקומי בע"מ (להלן: "אוצר השלטון"), בכפוף לסייגים הבאים:
1. קיומם של חובות כלשהם שלנו למשרד ממשלתי כלשהו.
2. קיומו של חוב כלשהו שלנו כלפי אוצר השלטון.
3. קיומם של חובות שלנו לבנקים על פי הסדר פריסת חובות והמחאות זכות של הרשויות המקומיות.
4. קיומם של פסקי דין ו/או צווי עיקול ו/או צווים אחרים של רשות שיפוטית כלשהי ו/או של לשכת ההוצאה לפועל ו/או של רשות מוסמכת כלשהי ו/או מניעה אחרת על פי דין לביצוע ההעברה.
5. קיומן של המחאות זכות ו/או פקודות סילוקין ו/או הוראות בלתי חוזרות שלנו, קודמות בזמן.
6. אם עפ"י שיקול דעתכם הבלעדי לא תהיה יתרת זכות מספיקה בחשבוננו, לביצוע הוראת התשלום ביום המיועד לביצועה".
פרט להוראות תשלום בגין סכום כולל של 120,000 ש"ח, כל הוראות התשלום נמסרו למשיבה לפי הוראת מנהלי חברת כרמים בעמק בע"מ (להלן: כרמים בעמק), אשר ביצעה עבודות שונות עבור המערערת. הוראות התשלום שהופקדו בבנק לא כובדו וגם לא הוחזרו למשיבה.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
2. המשיבה הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד המערערת ולכתב התביעה צורפו העתקים של הוראות התשלום. ביום 5.3.2006 ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכם פשרה שהושג בין הצדדים. לפי הסכם זה, המערערת חויבה לשלם למשיבה סכום של 3,420,000 ש"ח, מבלי שהדבר ייחשב כוויתור על כל טענה שתועלה במהלך הדיון בתביעה, לרבות באשר למהותן של הוראות התשלום. בנוסף, המערערת שילמה את הסך האמור של 120,000 ש"ח המתייחס להוראות תשלום שלא נמסרו למשיבה לפי הוראת מנהלי כרמים בעמק, ואף הוא הופחת מסכום התביעה. באשר ליתרת סכום התביעה הגישה המערערת בקשת רשות להתגונן וטענה שהוראות תשלום בסכום כולל של 5,212,996 ש"ח הוצאו מהבנק והוחזרו אליה. כמו כן, בתצהירה של גזברית המערערת מתייחסת האחרונה גם לשלוש הוראות תשלום שסכומן הכולל 683,143 ש"ח. לטענת המערערת, אף שהוראות אלה אינן מופקדות בבנק ומסמכיהן המקוריים לא נמצאו, לא קיים הסבר אחר זולת שגם הן הושבו לידיה. בשלב הגשת תצהירי עדות ראשית של המשיבה הורחבה חזית המחלוקת, שכן המשיבה טענה כי בבדיקה שנערכה על ידה התגלה שחמש הוראות תשלום בסכום כולל של 2.5 מליון ש"ח הוצאו מהבנק על סמך מכתב מזויף מיום 21.6.2005 (להלן: המכתב) הנחזה להעיד שדגנית פלטי, מנהלת הכספים של המשיבה (להלן: פלטי), מבקשת מהבנק למשוך את הוראות התשלום האמורות ולמוסרן לידיו של עלי מקלדה, מנהלה של כרמים בעמק (להלן: מקלדה). טענה דומה באשר להחזרת הוראות תשלום למערערת הועלתה גם לגבי ארבע הוראות תשלום בסכום כולל של 3,397,139 ש"ח. לטענת המשיבה, הוראות אלה נמסרו למקלדה לשם הפקדתן בבנק, אך הוא מעל באמון שניתן בו ובמקום להפקידן החזיר אותן למערערת.
יצויין, כי המערערת הגישה הודעות צד ג' למנהלי כרמים בעמק ולבנק, אולם כבר בשלב המקדמי של הדיון ביקשה למוחקן. כמו כן, המערערת בחרה לא להגיש תצהירים מטעם עובדיה ואף לא להזמין עדים אחרים, שכן לטענתה במצב המתואר, כאשר המשיבה לא הוכיחה את מקור זכותה, אין כל צורך בהבאת ראיות נגדיות.
3. בית המשפט המחוזי ציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הוראות התשלום אינן שטרות וכן אוזכרו ארבעה פסקי דין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים בשאלת מהותן של הוראות התשלום. צויין כי המערערת הולכת בנתיב שהותווה בתא"ק (חי') 1138/06 סונול כנען בע"מ נ' עיריית כרמל (להלן: עניין כרמל), בו הגיע השופט מ' רניאל למסקנה כי על פי עובדות המקרה הנדון לפניו לא הוכח שמדובר בהמחאת זכות. בעניין כרמל נקבע שאפשר לפרש את הוראות התשלום כהסכמה לביצוע חיוב על ידי אחר לפי סעיף 40 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) וכי בנסיבות העניין לא הוכח שמדובר בהתחייבות עצמאית. בית המשפט המחוזי קבע כי לפי הספרות המקצועית קיימת אבחנה בין הוראת תשלום כהמחאת חיוב לבין הוראת תשלום כביצוע על ידי אחר, לפיו אין מניעה שחיוב יקוים בידי אדם שאיננו החייב מבלי שהסכמתו לעשות כן תתפרש כהתחייבות כלפי הנושה. נקבע כי שאלת שיוכה של הוראת תשלום למשבצת משפטית זו או אחרת הינה שאלה של פרשנות הסכם, אשר תוכרע לפי נוסח הוראת התשלום ובהתחשב בכלל הנסיבות שבהן ניתנה. עוד צויין כי לפי הספרות המקצועית, בדרך כלל כאשר נאמר כי הוראת התשלום הינה בלתי חוזרת, היא ככל הנראה לא נעשתה לנוחותו של הנושה בלבד, אלא לטובתו של צד שלישי ובדרך של המחאה. בנוסף, צויין כי המחאת זכות יכולה להיעשות בכל לשון ובכל צורה, אף בעל פה ובהתנהגות, ובלבד שהכוונה להעברה מיידית של הקניין תעלה ממנה בצורה ברורה. זאת ועוד, צויין כי לפי הפסיקה ההמחאה איננה פורעת או מבטלת את הזכות המקורית, אלא גורמת לחילוף נושים, ובהעדר צורך לקבל את הסכמת החייב, הממחה יוצא ידי חובתו במסירת הודעה לחייב לפיה זכות הנשייה הועברה לצד שלישי. נוסף על כך, צויין כי נוכח מהותה של זכות הנושה להורות לחייב לפרוע את החוב לצד שלישי, אין צורך שיתקיים קשר עסקי או אחר בין החייב לבין הצד השלישי, אשר זכותו נובעת מכוח ההמחאה בלבד.
4. באשר למקרה דנן נקבע כי המערערת אינה חולקת על העובדה שהיא מסרה למקלדה את הוראות התשלום כדי שיעבירן למשיבה לפירעון חובותיה של כרמים בעמק לחברת סונול כנען, וברור שהדבר נעשה על דעת המשיבה ובתיאום עמה באמצעות מקלדה. עוד אין מחלוקת על כך שכרמים בעמק ביצעה עבודות עבור המערערת והדעת נותנת שהמערערת לא מסרה למנהלה של כרמים בעמק הוראות תשלום סתם כך, ודאי שלא בהיקף כה ניכר. כמו כן, נקבע כי טענת המערערת לפיה בשלב בו מקלדה השיב לידיה חלק מהוראות התשלום היא כבר שילמה לכרמים בעמק את מלוא התמורה בהתאם לסכום הנקוב בהוראות תשלום אלה, מעידה על קיומו של חוב לכרמים בעמק והוראות התשלום מעידות על שיעורו. בית המשפט המחוזי קבע כי במצב הדברים המתואר לא ניתן לקבל את טענות המערערת לפיהן המשיבה כשלה בהבאת ראיות על כך שכרמים בעמק ביצעה עבודות עבורה ועל התמורה שהגיעה לכרמים בעמק בגינן. עוד נקבע כי המערערת לא טענה בסיכומיה כי המשיבה כשלה בהוכחת העובדה שכרמים בעמק הייתה חייבת כספים לסונול כנען, אשר מסרה למשיבה את הוראות התשלום, וכי עדות נציגי המשיבה בקשר לנסיבות שעמדו בבסיס מסירת הוראות התשלום לידיה לא נסתרה. כמו כן, נקבע כי יש לאמץ את מרבית הנימוקים שעליהם מושתת פסק הדין בפר"ק (חי') 498/06 מפרק חברת כרמים בעמק נ' סונול ישראל בע"מ ואח', שם קבעה הנשיאה ב' גילאור שהוראות התשלום הינן בגדר התחייבות עצמאית שיוצרת זיקה ישירה ונפרדת בין הרשויות המקומיות לבין המשיבה.
5. בית המשפט המחוזי קבע כי נוכח התשתית העובדתית שהוכחה לפניו ובהתחשב בנסיבות שאפפו את מערכת היחסים בין שלושת הצדדים מתבקשת המסקנה כי מדובר במקרה מובהק של המחאת זכות, במסגרתו כרמים בעמק (הנושה/הממחה) הורתה למערערת (החייבת) לפרוע את חובה ישירות למשיבה (הנמחה). עוד התקבלה עמדתה של הנשיאה גילאור כי שלב הביצוע של המחאת הזכות קיבל ביטוי במתן הוראות תשלום בלתי חוזרות שהופנו לבנק, תוך שצויין בהן שהמשיבה היא המוטב, כאשר הוראות אלה מבטאות זיקה משפטית ישירה ועצמאית שנוצרה בין המערערת לבין המשיבה, מבלי שהחבות תהיה תלויה בעסקת היסוד. בנוסף, נקבע כי הסייגים שנרשמו על גבי הוראות התשלום נוגעים למערכת היחסים הפנימית בין המערערת לבין הבנק בלבד, כי אין בהם דבר היכול ללמד על כך שהחבות העצמאית תלויה בהתקיימותם וכי כל פרשנות אחרת הופכת את המסמך לדבר העשוי להתברר ביום פקודה כפיסת נייר שלא שווה מאומה.
6. זאת ועוד, המערערת הצביעה על כך שבמקרים קודמים נהגה המשיבה להחליף הוראות תשלום אשר לא כובדו על ידי הבנק בשיקים של כרמים בעמק. על כן, טענה המערערת כי אף אם נניח שעסקינן בהמחאת זכות, הרי שדפוס ההתנהלות בין המשיבה לבין כרמים בעמק מעיד לכל היותר שמדובר בהמחאת זכות על דרך שעבוד ולא על המחאה שהיא בגדר מכר. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בקובעו כי החבות שהמערערת נטלה על עצמה ללא כל קשר לעסקת היסוד מעידה, בין היתר, על סיווגה הקנייני של הזכות שהועברה במסגרת ההמחאה. עוד צויין כי אמנם ככלל הסכם המחאה המאפשר לנמחה לחזור ולהיפרע מן הממחה ייחשב לשעבוד, אולם במקרה דנן לא הוכח כי הייתה למשיבה זכות חזרה כלפי כרמים בעמק ועל כן מתחזקת המסקנה כי מדובר בהמחאת זכות שהיא בגדר מכר.